דיקור מערבי

יש כאלה הרואים בדיקור היבש כגישה המערבית לאקופונקטורה, גישה זו מתמקדת בביו מכניקה של הגוף ומדגישה את חשיבות המבנה ותנועות הגוף, זאת בניגוד לערוצי האנרגיה בהם מתמקדת שיטת הדיקור הסיני. הגישה המערבית התפתחה בעיקר בשנות ה70 של המאה ה20, בשעה שרופאים החלו לבדוק את ההשפעה של המרצת נקודות טריגר בגוף באמצעות מחטים לעומת הזרקת משככי כאבים. אותם רופאים כינו את השיטה בשם דיקור יבש בשל העובדה שלא הוחדר חומר כלשהו דרך המחט. לאורך השנים בוצעו לא מעט מחקרים אשר הצליחו להצביע על תועלות רבות משימוש בשיטה זו לטיפול בכאבים המיוחסים לשרירים ולשלד וזאת בהשוואה להזרקה של משככי כאבים או סטרואידים.

בבסיס הגישה המערבית טמונה האמונה כי לעיתים מקור הכאב שמשפיע על איכות החיים של המטופלים טמון בשריר מקוצר בודד או מספר שרירים כאלה, אשר גורמים למתיחות והם אלה שמובילים לכאבים. יש הרואים בשריר מקוצר כתוצר של בעיה נוירולוגית כלשהי אשר מגרה את השריר ומובילה לקיצורו. בעיות נוספות כגון פריצות או בלט של הדיסקים בעמוד השדרה יכולים להשפיע באופן ישיר על השרירים. דרך אגב, במרבית הצילומים והבדיקות יש קושי לאתר את השרירים ולכן קושי לטפל בשורש הבעיה.

טיפול בשיטה זו מחייב מצד המטפל ידע אנטומי, פיזיולוגי ונוירופיזיולוגי על מנת שיוכל לאתר את שורש הבעיה ולאתר את השריר המקוצר או המתוח.

בניגוד לשיטה הסינית כאן נעשה שימוש בנקודות טריגר ולא במרידיאנים, נקודה כזו היא למעשה אזור כלשהו לאורך השריר אשר מכווץ מסיבה כלשהי, ייתכן כי בשל מאמץ גבוה או ממושך מידי שנעשה בשריר מה שיוביל לכאב, לחץ על כלי דם שמובילים דם לשריר ועייפות. המטפל בשיטת הדיקור המערבי מעודד למעשה באמצעות הדיקור את זרימת הדם ומרפה את האיזור התפוס. בטיפול קצר ניתן להשיג השפעה המקבילה לסדרת עיסויים.